דרכי ישו המשיח

יסודות ערכי האתיקה

ישו ייחס חשיבות רבה לנורמות התנהגות מוסריות הפועלות בתוך האדם במקום להיות מופעלות עליו בלחץ חיצוני של חוק או מנהג. נורמות אלה אינן מושגות באמצעות הטפה מבחוץ אלא כדרך חיים, בה מתגלית "אהבת האל". ואהבת את רעך כמוך". "כי תאהבו איש את אחיו" (יוחנן י"ג:34) הוא הכוח המאפשר לאדם לפעול בהתאם לתודעתו האמיתית. אהבת אלוהים היא פתח למטרותיו החשובות יותר של הקב"ה. אם יחידים, זוגות, קבוצות וכיוצב' יפנימו אהבה אוניברסלית זו, ניתן יהיה לחוש בהבדל. ככל שגישה זו לחיים תתקיים בכל אחד ואחד מאיתנו, כך תפחת חשיבותם של החוקים החיצוניים, המפורטים.

אולם התכנים הכלולים למשל ב"עשרת הדברות" לא פסו מן העולם, אלא דוקא להיפך, הם זכו להכרת האדם. הפרטים אמנם נתונים לשינויים תרבותיים אולם לא היסודות, הנשארים קבועים. משה עצמו כבר התנסה בכך שהרי לאחר שקיבל גרסה "גבוהה" של הדברות, הוא נאלץ בהמשך לבקש גרסה "פשוטה" יותר לעמו שהתקשה להבין. עקרונות מוסר אלה הם עד היום עקרונות הנצרות, היהדות והאיסלאם; וברוב הדתות האחרות קיימים עקרונות דומים, ראה "האתוס העולמי – ההכרזה של פרלמנט דתות העולם" (ראה דף הקישורים שלנו). האתיקה (או מוסר) עוסקת בעיקר בהתייחסות ההומנית לזולת, באופן בו כל אדם היה רוצה שיתייחסו אליו; אל תעשה רע לאחרים, ועדיף לעשות טוב. הדבר חשוב ל"גורלו" של אדם משום ש"מה שזורע האדם אותו יקצור" (גלטיים ו:7; קורינתיים ט':6). בסופו של דבר, זהו הקריטריון העיקרי להשתתפותו של האדם בעידן החדש, עליו אומרת תפילת אבינו שבשמים: "… תבוא מלכותך!" )מתי ו'), ועליו אומר הנאום על ההר: “הענווים ירשו את הארץ".
במובן רחב יותר, מכאן נובעות עמדות והשקפות לכל תחומי הקיום האנושי. נוצרים מסוימים פוסחים על כללי האתיקה של הנאום על ההר כאילו מדובר ב"אתיקה של הרוח" שאינה חלה על החיים הממשיים, מתוך מחשבה שגויה, אולם אין זה נכון. אמנם לא נובעים מהם כללי התנהגות אוטומטיים, לדוגמה בתחום ההחלטות הפוליטיות. אך בסופו של דבר הם מהווים קנה מידה גם עבורן, לפיו ניתן למדוד רמה של "אחריות אתית" ביחס לחברה. גם אם החלטות בענייני אנוש משיגות תוצאות הסותרות את המטרות המיועדות והן מנוגדות לאתיקה הבסיסית של היחידים בחייהם הפרטיים, אל לנו להסיק מכך שישו היה מקבל החלטה זהה.

היחיד אחראי לחלק שלו במעשה; הוא אינו יכול להכחיש את חלקו או להפיל את האחריות שחלה עליו על הזולת. לרוב, יותר מצד אחד בסכסוך נושא באשמה גם אם מבחינה משפטית תולים אותה בצד אחד בלבד. קבוצות עם הכללים מחייבים ומודלים של התנהגות גם הן נושאות באחריות לחלקן. כל הקבוצות האלה זקוקות ל"קוד אתי קבוצתי" כפי שקיים באגודות מקצועיות. מעבר לאתיקה של היחיד יש צורך גם ב"אתיקה מבנית" עבור החברה כולה. החוקים בהם יש שרירותיות רבה אינם יכולים לבוא במקום כללים אלה.

 

"האתוס העולמי" (ראה דף הקישורים שלנו)

עשרת הדברות של משה רבנו (שמות כ')

(הסכם בין-דתי זה לא עסק במושג משותף של האלוהות. למשל, בקשר לבודהיסטים, הייתה הכרה אך ורק ב"מציאות אחרונה", כלומר במשהו שהוא מעבר לעולם החומרי).

1. אנכי יהוה אלהיך... לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני ...לא תעשה לך פסל...

 

2. לא תשא את שם יהוה אלוהיך לשוא כי לא ינקה יהוה את אשר ישא את שמו לשוא.

 

3. זכור את יום השבת לקדשו.

 

4. כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר יהוה אלהיך נותן לך.

התחייבות לתרבות של אי אלימות ומתן כבוד לכל יצור חי.

5. לא תרצח.

התחייבות לתרבות של שוויון ושותפות בין גבר לאשה (נגד ניצול המיניות לצרכים הרסניים...)

6. לא תנאף *

התחייבות לתרבות של סולידריות וצדק כלכלי...

7. לא תגנוב.

התחייבות לתרבות של סובלנות ולחיים של אמת...

8. לא תענה ברעך עד שקר.

עיין ערך: סולידריות

9. לא תחמוד בית רעך.

10. לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך.

 

*) בנושא זה במיוחד הדתות השונות הוסיפו פרטים שונים ורבים. הדבר עלול שלא בצדק לגרום לנו להבין שלא כל הפרטים תקפים לכולם. ובנוסף, לצרכינו היום, לא תמיד שינה הבחנה ברורה בין עקרונות דתיים של ממש לבין חוקים חילוניים מפורטים; אולם אין זה אומר שקיימות שרצוי כי תתקיימנה סתירות עקרוניות בין חוקים לאמונה דתית.

חשוב לציין את הפגמים באופיו של אדם ואת תכונותיו החיוביות, כדי שנוכל לעקוב באופן מודע אחר ההתקדמות שלנו. קיימות מספר אפשרויות לעבוד על זה:

1. עבודה ישירה על פגמים בעייתיים בחיים. לקבל החלטות טובות כדי להביא הוכחה לערך העצמי של כל אחד. גם ישו מנחה את בני עמו להתבונן כל אחד פנימה כדי לפתור את בעיותיו-הוא (מתי ז': 1-5). גם באיסלאם זה קיים, וזה נקרא ה"ג'יהאד הגדול" או "מלחמת הקודש הגדולה", שהיא חשובה יותר וקונסטרוקטיבית יותר מכל סכסוך חיצוני. בצורה כזו סכסוכים רבים היו מגיעים לכדי פתרון חיובי.

2. מתן פיצוי ישיר.

3. התפייסות ישירה עם הזולת, עד כמה שניתן. אחרת יש להתפלל ולהעביר את הטיפול בבעיות לאלוהים, לעיבוד נוסף; ולסלוח בנפש פנימה. ישו מדבר גם על תשלום או עיבוד הדברים "עד הפרוטה האחרונה" (לוקס י"ב: 59, ראה להלן 5).

4. אם אין אפשרות אחרת, יכול אדם לעשות מעשים טובים לטובת זולתו, לאו דוקא לטובת אלה שנפגעו. חטאים רבים מנוקים על-ידי האל, למשל אם אדם לוקח על עצמו לעשות מעשים לתועלת הציבור (קיימים גבולות נזילים בין ניקוי ותיקון מה שהיה בעבר לבין עשייה מרצון של מעשים טובים לתועלת הכלל, ואז תוצאות "זה זורע ואחר קוצר" הופכות לאקראיות (יוחנן ד':37), משום שאז מה שמקבל תוקף הוא מה שאומר מתי ז':20-21: "ולכן בפריים תכירו אותם. לא כל האומר לי 'אדוני אדוני' יבוא אל מלכות השמים, כי אם העושה רצון אבי שבשמים".

5. "שא בשמי תפילה לאלוהים": זוהי דרך לסליחה ומחילה כדי להמשיך להתפתח בחיים. זוהי עזרה משמעותית שהאתיקה ההומניסטית הטהורה אינה מסוגלת לתת. הגורל אינו נחווה עוד כמשהו מכני אלא כדבר המוכוון על-ידי האל; הכל מעובד ומשופר באופן הטוב ביותר לכל אדם ולזולתו באמצעות מקורות תבונתו העילאית.

 

לדף הבית http://www.ways-of-christ.com/he 

עם נושאים וקישורים נוספים לטקסטים כוללניים יותר בשפות אחרות.

דרכי ישו המשיח, תרומתו ביחס לתודעת האדם ביחס ולשינויים שחלו במין האנושי ובארץ: עלון מידע בלתי תלוי, המציע נקודות מבט חדשות בתחומים שונים של מחקר והתנסות, כולל עצות מעשיות לצמיחה אישית.

אתר האינטרנט "דרכי המשיח" תומך ביחסי שלום והבנה עמוקה יותר בין הדתות. "דרכי משיח" הוא ארגון שאינו תלוי בכנסיות וארגונים אחרים, שאינו פעיל למטרות רווח או כדי להשפיע מבחינה פוליטית. "דרכי משיח" אינו עוסק בתעמולה לרכישת חברים חדשים.