דרכי ישו המשיח

נקודות מבט כלליות נוצריות בשאלות כלכליות וחברתיות .

המחקרים החדשים בכלכלה* מגלים שהאדם אינו ברייה אגואיסטית טהורה, דעה אשר עד להיום הייתה מונחת מראש בתיאוריה הכלכלית הליברלית. בפועל, מיעוט מהאנושות מגיב למצבים על בסיס אינטרס-עצמי בלבד. למרבית האנושות, ערכים אחרים, כגון "שיתוף פעולה הדדית התנדבותית" היו חשובים באותה מידה או יותר. אולם ה"אלטרואיזם ההדדי" הזה –כמו גם אגואיזם- לא מוביל באופן אוטומטי לטובת החברה כולה. הוא עלול ליצור קליקות. לכן רק החלטות מוסריות ערניות יכולות להוביל אותנו קדימה.

כאן נכנסות נקודות מבט פסיכולוגיות ודתיות-מוסריות.יש לאדם טיב אינדיבידואלי וחברתי גם יחד. בטחון-עצמי טוב – ולא מנופח- וגם יחס מתוך סולידריות ניתנים לרכישה, לולי האדם פתוח להם. היכן שנמצא הצד האגואיסטי בלבד, הצד האלטרואיסטי לא בא לידי ביטוי, או מנוון עקב ה"הכשרה" של החברה המערבית. חברות הסוציאליסטיות הדגישו את הסולידריות באופן חד-צדדי, ובמקביל הצד האינדיבידואלי, עם החשק לחרות, ניוון- וכך אלה לא תאמו את טבע האדם. במצבים בלתי מאוזנים אנשים מביעים ביקורת. או שהחברה לומדת בזמן, או שהיא מתחילה להידרדר. כך גם בכלכלה השולטת בימינו, עם גורמיה הגלובליים הטיפוסיים. ישו המליץ לטפל קודם כל בבעיות מבית (מת’יו ז).

מצד אחד, לא ניתן לתרגם את מערך הערכים בנאום על גבי ההר (מת’יו ה-ז) ישירות להוראות טיפול בבעיות בחירה. מצד שני, לעסוק בצדקה בחיי הפרט, ולהפעיל את העקרונות המנוגדים לה בהסתדרויות או ארגונים פוליטיים, הוא לא על פי ישו. ערכים מוסריים ואמיתיים** חייבים להיווכח בכל רמה, גם הגלובלית. הרי ערך הצדקה שהפנה ישו לעניים הוא רלוונטי - גם מעבר לשירותים החברתיים של כנסיות – לנעשה היום בחברה, כולל התנהגות בתוך חברות מסחריות. מת’יו (כב:יד) ומרק (יב:יז) מתייחסים לפן הפרקטי: ישו כך מכיר בצדקה והמעשר- דהיינו 10% מההכנסות לצורכי דת וצדקה – מלבד מסים לשלטונות הרומיים.

המשל במת’יו כה:יד-ל \ לוק יט משתמש בדמויות חומריות. אולם ההקשר (לוק: ההתנהגות המוסרית של איש ציבור. מת'יו: המשל הקודם לגבי כוח אמונת הבתולות) מוכיח שהכוונה ליותר מאשר הגברת רכוש וכסף חומרי. יותר לעניין, לוק יב:לג מראה כי מטמוני הנשמה מוערכים ברמה גבוהה ממטמוני עולם החומר. אמנם יש חשיבות במשא ומתן באמונה גם בעולם החומר: לדוגמה, העצות לעזור לעניים ולנכים. כאן התמיכה הפיזית והכספית הן ערכים מקובלים, במקום פסילת חפצים חומריים בכלל. השאלה כאן היא האם הרכוש או הכסף הוא מטרה בפני עצמה, או משמש מטרות סבירות. מת'יו ו:כד מזהיר מפני אי-האפשרות לשרת גם האל וגם האליל "ממון."

בנוסף, השקר, ההונאה, המונופול, וגם מימוש תוכניות אשר לא נקבע לגביהן שלא תגרומנה נזק לחפים מפשע וללא הסכמתם- כל אלה לא מהווים אחווה אחראית דוגמת זו המתמדת של ישו. גם לא הזכיר ישו "הכרכים אינהרנטים" כתירוץ לכל כשלון. ההגינות והצדק הם הדברים החשובים.

 האיסור על לקיחת ריבית ידוע מהאיסלאם. אך יהודים ונוצרים עשויים למצוא הנחיות דומות בתנ"ך (בברית הישנה עצמה הם נופיעו כאיסורים):
יחזקאל י"ח, ח'-ט': בַּנֶּשֶׁךְ לֹא-יִתֵּן, וְתַרְבִּית לֹא יִקָּח--מֵעָוֶל, יָשִׁיב יָדוֹ; מִשְׁפַּט אֱמֶת יַעֲשֶׂה, בֵּין אִישׁ לְאִישׁ. בְּחֻקּוֹתַי יְהַלֵּךְ וּמִשְׁפָּטַי שָׁמַר, לַעֲשׂוֹת אֱמֶת: צַדִּיק הוּא חָיֹה יִחְיֶה, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.
ראה גם עזרא ט': כ"ב (איסור הריבית, מכס ומיסים על כיבושים מיוחדים);
אנשים מסויימים פירשו באופן מסורתי, שמשלי כ"ח, ח' מתכוון לכך שאין זה משנה כיצד נעשה שימוש בכסף שהורווח ע"י לקיחת ריבית, היות והעשיר עושה בו שימוש לבסוף לטובת העני או לטובת הקהילה. אך בכל מקום בו נעשה שימוש בכסף רב נגד הערכים הללו, מתמלא התנאי המופיע בפסוק. לשם הגשמת הערכים המופיעים בפסוק, יהיה זה חשוב לאיזו מטרה ייעשה שימוש בכסף.
בהקשר לשיעורי הריבית ראה גם בברית החדשה מתי 23:23 ו-17:24.
השאלה הראשונה היתה, מה יהיה מעניין מעבר להקשר זה, בו צמחה הברית הישנה. לכן ההבדלים בדברים כ"ג כ"א אינם נדונים כאן.

* ארנסט פעהר, מנהל Institut für Empirische Wirtschaftsforschung באוניברסיטת ציריך, שוויץ, ע"פ ראיון ב-
Spektrum der Wissenschaft מרץ 2002, "Reziproker Altruismus...".

** ההיבטים הרוחניים של ערכים אלה מתוארים בפרק "נאום על גבי ההר" בטקסטים שלנו בשפות אחרות.

*** ראו גם הדף הנוסף, "יסודות הערכים המוסריים".