דרכי ישו המשיח

  

נקודות מבט כלליות נוצריות בשאלות כלכליות וחברתיות .

 

המחקרים החדשים בכלכלה* מגלים שהאדם אינו ברייה אגואיסטית טהורה, דעה אשר עד להיום הייתה מונחת מראש בתיאוריה הכלכלית הליברלית. בפועל, מיעוט מהאנושות מגיב למצבים על בסיס אינטרס-עצמי בלבד. למרבית האנושות, ערכים אחרים, כגון "שיתוף פעולה הדדית התנדבותית" היו חשובים באותה מידה או יותר. אולם ה"אלטרואיזם ההדדי" הזה –כמו גם אגואיזם- לא מוביל באופן אוטומטי לטובת החברה כולה. הוא עלול ליצור קליקות. לכן רק החלטות מוסריות ערניות יכולות להוביל אותנו קדימה.

 

כאן נכנסות נקודות מבט פסיכולוגיות ודתיות-מוסריות.יש לאדם טיב אינדיבידואלי וחברתי גם יחד. בטחון-עצמי טוב – ולא מנופח- וגם יחס מתוך סולידריות ניתנים לרכישה, לולי האדם פתוח להם. היכן שנמצא הצד האגואיסטי בלבד, הצד האלטרואיסטי לא בא לידי ביטוי, או מנוון עקב ה"הכשרה" של החברה המערבית. חברות הסוציאליסטיות הדגישו את הסולידריות באופן חד-צדדי, ובמקביל הצד האינדיבידואלי, עם החשק לחרות, ניוון- וכך אלה לא תאמו את טבע האדם. במצבים בלתי מאוזנים אנשים מביעים ביקורת. או שהחברה לומדת בזמן, או שהיא מתחילה להידרדר. כך גם בכלכלה השולטת בימינו, עם גורמיה הגלובליים הטיפוסיים. ישו המליץ לטפל קודם כל בבעיות מבית (מת’יו ז).

 

מצד אחד, לא ניתן לתרגם את מערך הערכים בנאום על גבי ההר (מת’יו ה-ז) ישירות להוראות טיפול בבעיות בחירה. מצד שני, לעסוק בצדקה בחיי הפרט, ולהפעיל את העקרונות המנוגדים לה בהסתדרויות או ארגונים פוליטיים, הוא לא על פי ישו. ערכים מוסריים ואמיתיים** חייבים להיווכח בכל רמה, גם הגלובלית. הרי ערך הצדקה שהפנה ישו לעניים הוא רלוונטי - גם מעבר לשירותים החברתיים של כנסיות – לנעשה היום בחברה, כולל התנהגות בתוך חברות מסחריות. מת’יו (כב:יד) ומרק (יב:יז) מתייחסים לפן הפרקטי: ישו כך מכיר בצדקה והמעשר- דהיינו 10% מההכנסות לצורכי דת וצדקה – מלבד מסים לשלטונות הרומיים.

הנכונות לעזור לפי מובנו של ישו מתבססת על רצון חופשי; אין זה אפשרי להסיק מכך תפיסות של חלוקה מחדש של רכוש בכפייה. הדיברות ה-9 וה-10 עדיין תקפות "לא תחמוד ... כל אשר לרעך." גם בכל המאמצים לשפר את מצבם הסוציאלי של אנשים רבים, נותרים הגורלות השונים בידי האלוהים.

המשל במת’יו כה:יד-ל \ לוק יט משתמש בדמויות חומריות. אולם ההקשר (לוק: ההתנהגות המוסרית של איש ציבור. מת'יו: המשל הקודם לגבי כוח אמונת הבתולות) מוכיח שהכוונה ליותר מאשר הגברת רכוש וכסף חומרי. יותר לעניין, לוק יב:לג מראה כי מטמוני הנשמה מוערכים ברמה גבוהה ממטמוני עולם החומר. אמנם יש חשיבות במשא ומתן באמונה גם בעולם החומר: לדוגמה, העצות לעזור לעניים ולנכים. כאן התמיכה הפיזית והכספית הן ערכים מקובלים, במקום פסילת חפצים חומריים בכלל. השאלה כאן היא האם הרכוש או הכסף הוא מטרה בפני עצמה, או משמש מטרות סבירות. מת'יו ו:כד מזהיר מפני אי-האפשרות לשרת גם האל וגם האליל "ממון."

 

בנוסף, השקר, ההונאה, המונופול, וגם מימוש תוכניות אשר לא נקבע לגביהן שלא תגרומנה נזק לחפים מפשע וללא הסכמתם- כל אלה לא מהווים אחווה אחראית דוגמת זו המתמדת של ישו. גם לא הזכיר ישו "הכרכים אינהרנטים" כתירוץ לכל כשלון. ההגינות והצדק הם הדברים החשובים.

 

 האיסור על לקיחת ריבית ידוע מהאיסלאם. אך יהודים ונוצרים עשויים למצוא הנחיות דומות בתנ"ך (בברית הישנה עצמה הם נופיעו כאיסורים):
יחזקאל י"ח, ח'-ט': בַּנֶּשֶׁךְ לֹא-יִתֵּן, וְתַרְבִּית לֹא יִקָּח--מֵעָוֶל, יָשִׁיב יָדוֹ; מִשְׁפַּט אֱמֶת יַעֲשֶׂה, בֵּין אִישׁ לְאִישׁ. בְּחֻקּוֹתַי יְהַלֵּךְ וּמִשְׁפָּטַי שָׁמַר, לַעֲשׂוֹת אֱמֶת: צַדִּיק הוּא חָיֹה יִחְיֶה, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.
ראה גם עזרא ט': כ"ב (איסור הריבית, מכס ומיסים על כיבושים מיוחדים);
אנשים מסויימים פירשו באופן מסורתי, שמשלי כ"ח, ח' מתכוון לכך שאין זה משנה כיצד נעשה שימוש בכסף שהורווח ע"י לקיחת ריבית, היות והעשיר עושה בו שימוש לבסוף לטובת העני או לטובת הקהילה. אך בכל מקום בו נעשה שימוש בכסף רב נגד הערכים הללו, מתמלא התנאי המופיע בפסוק. לשם הגשמת הערכים המופיעים בפסוק, יהיה זה חשוב לאיזו מטרה ייעשה שימוש בכסף.
בהקשר לשיעורי הריבית ראה גם בברית החדשה מתי 23:23 ו-17:24.
השאלה הראשונה היתה, מה יהיה מעניין מעבר להקשר זה, בו צמחה הברית הישנה. לכן ההבדלים בדברים כ"ג כ"א אינם נדונים כאן.

התנ"ך דורש שלא לעשות חובות מיותרים (משלי כ"ב, ז), ולתכנן מראש (משלי כ"א, ה), וכן ללמוד כל הזמן בחוכמה ובתבונה (לדוגמא משלי ד, ה-ח). קיים עידוד לחיסכון, הרי יש להפריש "מעשר" מדי שנה על מנת שניתן יהיה לנסוע לחגים דתיים ולהביא מנחות (דברים י"ד, כ"ב-כ"ז). פאולוס דרש מהנוצרים להפריש מעט מדי שבוע, על מנת שניתן יהיה לסייע באמצעותו בעת הצורך לנוצרים שנקלעו לצרה (האיגרת הראשונה אל הקורינתים ט"ז, א-ב) והוא מטיף להתנהגות מדודה כלפי חפצים ארציים (האיגרת הראשונה אל טימותיוס ו:ח). ישו יוצא מנקודת הנחה שיש תמיד לחשב האם יש די כסף לפני, לדוגמא מתחילים בבניית בניין (הבשורה על פי לוקאס י"ד:כ"ח). כלכלת קיימות דרושה גם כיום כתרפיה וככדאגה לעתיד: חובות רבים פרטיים, כלכליים וציבוריים הינם הסיבה לאי יציבות פיננסית בכל העולם. אתר האינטרנט דרכי ישו אינו משרת מטרות פוליטיות; לכן יוצגו כאן נקודות השקפה כלליות בלבד.

* ארנסט פעהר, מנהל Institut für Empirische Wirtschaftsforschung באוניברסיטת ציריך, שוויץ, ע"פ ראיון ב-
Spektrum der Wissenschaft
מרץ 2002, "Reziproker Altruismus...".

** ההיבטים הרוחניים של ערכים אלה מתוארים בפרק "נאום על גבי ההר" בטקסטים שלנו בשפות אחרות.

*** ראו גם הדף הנוסף, "יסודות הערכים המוסריים".

 

לדף הבית http://www.ways-of-christ.com/he 

עם נושאים וקישורים נוספים לטקסטים כוללניים יותר בשפות אחרות.

דרכי ישו המשיח, תרומתו ביחס לתודעת האדם ביחס ולשינויים שחלו במין האנושי ובארץ: עלון מידע בלתי תלוי, המציע נקודות מבט חדשות בתחומים שונים של מחקר והתנסות, כולל עצות מעשיות לצמיחה אישית.

אתר האינטרנט "דרכי המשיח" תומך ביחסי שלום והבנה עמוקה יותר בין הדתות. "דרכי משיח" הוא ארגון שאינו תלוי בכנסיות וארגונים אחרים, שאינו פעיל למטרות רווח או כדי להשפיע מבחינה פוליטית. "דרכי משיח" אינו עוסק בתעמולה לרכישת חברים חדשים.